שורטקאסט, בן לבד
לא לשפוט את עצמך, דווקא כשלא הצלחתבן לביא לבד מול המיקרופון, על השיפוט של אחרים ועל השיפוט הקשה יותר, זה שמול עצמנו
- כשאני לא עומד במילה שלי, אני כועס על עצמי.
- חבר אמר לי פעם שצריך חמלה כלפי עצמי.
- אמרתי לו שהוא טועה, ובדיעבד הוא צדק.
- במקום לשפוט, בניתי לעצמי שיטה פרקטית.
השאלה של הפרק
למה לא כדאי לשפוט את עצמנו, ומה עושים במקום?
שיפוטיות היא רגש שלא מקדם אותנו ולא עוזר לנו.
היא אולי מניעה מהר, אבל מזיקה יותר ממה שהיא מועילה.
מה שעוזר זה פתרון פרקטי, שהרגש לא מנהל אותו.
3 הדברים הכי גדולים לקחת מהפרק
מי שמרגיש שופטים אותו נסגר
ברגע שמישהו מרגיש ששופטים אותו, יש הסתגרות מיידית.
גם עם חבר טוב, מדברים בצורה שלא תרגיש שיפוטית.
לשפוט מישהו אחר לא עוזר לו
אדם שלא עומד במילה שלו לא משתפר כשאתם שופטים אותו.
אפשר לעזור לו, ואפשר להתרחק ממנו. השיפוט לא עוזר.
מניע מהר, מזיק יותר
כעס על עצמך יכול להביא תוצאות בצורה יותר מהירה.
אבל הוא מזיק הרבה יותר ממה שהוא מועיל, ואפשר להגיע לאותן תוצאות בלעדיו.
המספר של הפרק
חמש דקות
כמה זמן אני יושב על הלוז אחרי אימון שפספסתי
ואז מסדר את כל היום מחדש
כשאני מפספס אימון, אני עוצר את היום באופן מיידי.
מבטל מה שצריך לבטל, כדי שהאימון יקרה בכל זאת.
הציטוט
לא לשפוט את עצמכם, דווקא ברגעים האלה שאתם לא מצליחים
מפת הפרק
16 דקות. אלה שלושת הרגעים שהייתי קופץ אליהם ראשון.
כל 20 הפרקים
הפלייבוק
השיטה שלי במקום לשפוט את עצמי.
לזהות שהמילה נשברת
כשהמילה שלי מול עצמי נשברת שוב ושוב, זו נקודת הגבול.
לשים יעד ברור
הופכים את זה למשהו פרקטי ורובוטי, כי שם הרגש לא מהווה פקטור.
לקחת חבר למשימה
חבר שמבין שבאתי למשימה, עם תיאום ציפיות מלא מראש.
לעצור הכל כשמפספסים
חמש דקות על הלוז, לבטל מה שצריך, ולוודא שזה קורה.
מי זה
בן לביא, מנחה הקול, יזם ובונה עסקים.
שלושה עסקים, מעל 15 אנשי צוות, וקרוב לשמונה ספרות בשנה.
בשורטקאסט הזה הוא לבד מול המיקרופון.
מחר בבוקר
דבר אחד לעשות מחר. לא רשימה.
בפעם הבאה שתפספסו משהו חשוב, עצרו חמש דקות וסדרו מחדש את הלוז, במקום לכעוס על עצמכם.
ההדרכה
בפרק דיברתי על להפוך הרגל למשהו פרקטי ורובוטי. עובד AI עושה בדיוק את זה בעבודה החוזרת.
בהדרכה החינמית שלי בונים עובד AI ראשון שרץ בוואטסאפ ולוקח עבודה חוזרת.
לצפייה בהדרכה החינמיתחינם, ובלי לצאת מהבית.
שאלות שחוזרות
למה שיפוטיות עצמית לא עוזרת?
כי זה רגש חסר ערך. הוא לא מקדם אותך לעבר המטרה שאתה רוצה. הוא אולי מניע מהר יותר, אבל מזיק הרבה יותר ממה שהוא מועיל. מה שעוזר זה פתרונות ופרקטיקה.
מה זה חמלה עצמית, ולמה בן התנגד לה?
חבר אמר לו לפני שנה בערך שצריך חמלה כלפי עצמו. בן היה כועס על עצמו בכל פעם שלא הצליח, וחשב שזה מניע אותו. בדיעבד הוא אומר שהחבר צדק, והכעס לא עזר.
מה עושים כשלא עומדים במילה שנתתם לעצמכם?
שמים גבול והופכים את זה למשהו פרקטי: יעד ברור, חבר שמבין את המשימה, וכשמפספסים, עוצרים את היום, יושבים חמש דקות על הלוז ומסדרים הכל מחדש.
למה לא לשפוט אנשים אחרים?
כי ברגע שמישהו מרגיש ששופטים אותו, הוא נסגר מיד. וגם כשמישהו לא עומד במילה שלו, לשפוט אותו לא עוזר לו. אפשר לעזור לו, או להתרחק, אבל לא לשפוט.